החלטה בתיק ת"א 32961-04-10

בקשת התובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית בתחום האורולוגיה ומינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה, וכן בקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה והשתת שכרו על הנתבעות.

רקע

1.              התובע, יליד 16.4.1985, טוען כי בשנת 1997, בהיותו תלמיד בית ספר, הוא נפגע בתאונה שארעה לו בכיתתו, כאשר אחד התלמידים הפילו ארצה ובעט בגבו, ללא כל התגרות מצידו. לטענת התובע, האירוע ארע בשל רשלנות הנתבעים ועל כן תבע אותם על נזקיו.

התביעה הוגשה ביום 15.4.10 יום לפני הגיע התובע לגיל 25, כלומר יום בטרם התיישנה התביעה.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת מטעם דר' אהוד ראט, מומחה בתחום האורטופדיה, אשר העריך את נכותו של התובע ב- 30% לפי סעיף 37(3)(א) של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), 10% לפי סעיף 37(2)(א) ו- 10% לפי סעיף 75(1)(ב) של תקנות המל"ל.

הוסיף התובע וטען בכתב התביעה כי עקב חסרון כיס נבצר ממנו לצרף חוות דעת רפואיות בתחומים הנוירולוגי, האורולוגי והפסיכיאטרי.

2.              בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות, בין השאר, את האירוע הנטען ולחילופין.

נתבעות 1 ו- 3 הגישו חוות דעת  מטעם פרופ' יואל אנגל, מומחה בתחום האורטופדיה, אשר העריך את נכותו של התובע ב- 30% בהתאם לסעיף 37(ג) (ככל הנראה הכוונה לסעיף 37(3)(א)) של תקנות המל"ל.

3.              נתבעות 1 ו- 3 ביקשו, ביחד עם חוות הדעת הרפואית מטעמן, כי לנוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, ימנה בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

התובע ביקש שבית המשפט יפטור אותו מהגשת חוות דעת מומחה בתחום האורולוגיה וימנה מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. הוסיף התובע וביקש שעלות שכרם של המומחים אשר ימונו על ידי בית המשפט יושת על הנתבעות.

4.              ביום 27.11.11 הוחלט שעל הנתבעות להתייחס לבקשות התובע.

כמו כן במסגרת אותה החלטה, לנוכח ההבדלים בין חוות הדעת בתחום האורטופדי, 30% לעומת 43.3%, נתבקשו הצדדים ליתן עמדתם להצעה שהנכות הרפואית בתחום האורטופדי תקבע ל- 37%.

התובע הסכים שהנכות האורטופדית תקבע ל- 37%.           

הנתבעים הודיעו כי הם מתנגדים למינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגיה בטרם הגיש התובע חוות דעת בתחום זה, וכי הם מתנגדים לקביעת נכות אורטופדית בשיעור 37%.

דיון

מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגיה

5.              התובע מבקש שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום האורולוגיה, מבלי שהוגשה חוות דעת מטעמו. כידוע, נקודת המוצא הינה שחוות הדעת הרפואית היא המקימה את עילת התביעה ותקנה 127 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תסד"א") משקפת את הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראייה. אמנם, בית המשפט יכול למנות מומחה בהתאם לתקנה 130 של תסד"א אף מבלי שהוגשה חוות דעת מטעם הצדדים, אולם הדבר צריך להיעשות במקרים חריגים ויוצאי דופן, שכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד, ככלל, לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שעלו בחוות הדעת מטעם הצדדים ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להציג ראיות להוכחת טענותיו .

6.              כדי להכריע האם במקרה שבפניי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות מתן פטור לבעל דין מהגשת חוות דעת מומחה, אבחן להלן שלושה היבטים: סיכויי התביעה, שימוש בחוות דעת מקצועיות לבחינת הקשר הסיבתי ויכולתו הכלכלית של התובע.

7.              סיכויי התביעה

כאמור לעיל, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, יום בטרם התיישנה עילת התביעה וכ- 13 שנה לאחר מועד האירוע הנטען. לכתב התביעה לא צורפו ראיות להוכיח את קרות האירוע, נסיבות קרות האירוע ולקשר סיבתי בין האירוע למצבו הרפואי של התובע.

בשלב זה, מבלי לקבוע עמדה סופית, נראה שלא קל יהיה לתובע להוכיח את אשר עליו להוכיח כדי לזכות בתביעתו, ובוודאי שאינני יכול לקבוע כי סיכויי התביעה גבוהים.

8.              שימוש בחוות דעת מקצועיות לבחינת הקשר הסיבתי